פסק דין
התובעת הינה חברת הפקות, אשר עסקה, בין היתר, בהפקת אירועים תחת השם "הנוער ינהג אחרת".
לטענת התובעת, בפגישה שנערכה בהשתתפות הנתבעים 2 ו-4, שהינם נציגי הנתבעות 1 ו-3, הוסכם על הפקת אירוע ברוח המותג האמור, בו יופיעו גם אמנים שונים. המועד שנקבע לקיום האירוע היה יום 17.4.05. בהמשך, החלו הנתבעים לפרסם את האירוע וכן בחרו את האומנים שיוזמנו להופיע באירוע.
לטענת התובעת, רק בשלב מאוחר יותר התברר, כי הנתבעים מתכוונים לבסס את תקציב האירוע ממכירת כרטיסים בלבד. על רקע זה, הבהירה התובעת, כי במידה ולא יימכרו מספיק כרטיסים עלולה להיווצר בעיה, והאירוע עלול להסתיים בהפסדים כבדים. הנתבעים, מצדם, טענו כי מכירת הכרטיסים בעיצומה וכבר נמכרה כמות נכבדה של כרטיסים לאירוע.
בסמוך לאירוע, הועלתה הצעה לפיה תערך הפקת האירוע בשותפות של ארבעת הגורמים: התובעת, מתנ"ס רמת הנגב (נתבעת 1), מתנ"ס ארנון ומועצת אשכול (נתבעת 3), כך שכל צד ייקח חלק שווה ברווח או בהפסד. לטענת התובעת, לאחר שכבר הוציאה הוצאות רבות, לרבות הזמנת האומנים, וכן הוצג לה המצג לפיו נמכרו לא פחות מ- 1,300 כרטיסים, נתנה הסכמתה להצעה, וזאת לאחר שהובהר כי גם יתר הצדדים מסכימים.
מתנ"ס רמת הנגב חתמה על ההסכם, ואף הסכימה להיות ערבה לחלקו של מתנ"ס ארנון. לתובעת נמסר כי גם מועצת אשכול חתמה על ההסכם, אף שעותק חתום לא הגיע לידיה.
עם סיום האירוע התחוור לתובעת, כי נמכרו רק כ-500 כרטיסים, ולא כפי שנטען בפניה מלכתחילה. על כן, האירוע הסתיים בהפסד, אשר לטענת התובעת עומד על סך של 123,922 ₪. חלוקת ההפסד, בהתאם להסכם, מטילה על כל אחד מארבעת הצדדים לו, מימון ההפסדים בסך של כ- 30,980 ₪.
מתנ"ס רמת הנגב שילמה את חלקה ואת חלקו של מתנ"ס ארנון בהפסדים. מועצת אשכול לא שילמה את חלקה (למעט סך של 2,340 ₪ ששולמו לאחד הספקים).
התובעת דורשת ממועצת אשכול לשאת בחלקה בהפסדים, בסך של 28,640 ₪, וכן טוענת, כי הנזקים שנגרמו לתובעת בגין ההפסדים בהם נשאה, בסך של 30,980 ₪, נובעים כתוצאה מהתנהגות הנתבעים וממצגי השווא שהציגו הנתבעים, ועל כן מבקשת לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין כך.
הנתבעים 1 ו-2 דוחים טענות התובעת לגבי ההתנהלות קודם לאירוע. מכל מקום, לנוכח העובדה כי מתנ"ס רמת הנגב נשא בחלקו על פי ההסכם, אין התובעת יכולה לדרוש ממנו פיצוי בגין נזקיה.
גם הנתבעים 3ו-4 דוחים את טענות התובעת ומדגישים כי מועצת אשכול לא חתמה על ההסכם ומכל מקום, הנתבע 3, אשר שימש בתפקיד מנהל מדור נוער באגף החינוך, לא היה מוסמך לחייב את המועצה בהתחייבות כספית. לגבי הנסיבות הנוגעות לאירוע, טוענים הנתבעים 3 ו-4 כי מלכתחילה הובהר כי למועצה אין תקציב לאירוע וכי הוא ימומן ממכירת כרטיסים בלבד.
מטעמה של התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר ירום כהן שהינו הבעלים והמנהל של התובעת.
מטעמם של הנתבעים הוגשו תצהירי הנתבעים 2 ו-4 וכן תצהיר של סגן ראש המועצה האזורית אשכול.
העדים שתצהיריהם הוגשו, העידו בבית המשפט ונחקרו בחקירה נגדית אודות המפורט בתצהירי העדות הראשית. כמו כן, זומנה למתן עדות גב' זיוה שביט, מנהלת מתנ"ס רמת הנגב בתקופה הרלבנטית.
לאחר שבחנתי את הראיות ואת העדויות שהובאו בפניי ושקלתי טענות ב"כ הצדדים בסיכומים, החלטתי לקבל את התביעה נגד הנתבעת 3 ולדחות את התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2.
בין התובעת למתנ"ס רמת הנגב נחתם הסכם, ערב קיומו של האירוע, לפיו יחלקו הצדדים ברווחים ובהפסדים (ההסכם נושא תאריך יום 14.4.05, נספח ג' לכתב התביעה). מתנ"ס רמת הנגב קיים חלקו בהסכם. כמו כן, פעל לצורך תשלום חלקו של מתנ"ס ארנון בהסכם.
לא מצאתי כי מתקיימות הנסיבות המביאות לביטולו או לבטלותו של ההסכם, אשר לו ניתנה הסכמתם של התובעת ושל מתנ"ס רמת הנגב (בשמו ובשם מתנ"ס ארנון).
בשלב בו נכרת ההסכם, מצב הדברים לגבי מכירת הכרטיסים כבר היה ברור. בידי התובעת היתה האפשרות לעמוד על טענותיה נגד הנתבעים, לרבות לגבי המצגים שעל פי הנטען הובאו בפניה על ידי נציג מתנ"ס רמת הנגב (הנתבע 2). התובעת בחרה להגיע להסכם, אשר תואם את היקף הסיכון (כאשר באותו שלב כבר סביר היה להניח שיהיו הפסדים) ועל פיו ההפסדים יחולקו בין ארבעת הצדדים. בכך, התובעת ויתרה על טענותיה נגד הצדדים האחרים להסכם, ביחס לאירוע.
לנוכח חתימתה של התובעת על ההסכם ובהמשך לכך, קבלת הכספים ממתנ"ס רמת הנגב וממתנ"ס ארנון, התובעת מנועה מלטעון נגד גורמים אלו לגבי נזקים הנוגעים לאירוע.
התובעת הסכימה עם הצדדים האחרים, כי כל אחד מהם יישא בתשלום רבע מההפסד באירוע, ועל כן אינה יכולה כעת לדרוש מיתר הצדדים, אשר נשאו בחלקם וקיימו את ההסכם, לשלם גם את חלקה בהפסדים.